בס"ד

וַיִּשְׁלַח משֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם כּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל  - לדמותו של עשו בספרות היהודית

פרשת חוקת – תמוז תשע"ג

דמותו של עשו כפי שהיא מופיעה בספר בראשית[1], היא דמות מורכבת, מחד ניתן לתארו כדמות החיובית, מוכן לעשות רבות למען הבית, וכנראה בעיקר למען אביו. כפי שהכתוב מעיד   "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו …" (. בראשית כה:כח )ומאידך יש גם צדדים שלילים בדמותו, כגון הכוונה להרוג את אחיו, יעקב, בעקבות גניבת הברכות. " וַיּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקב אָחִי" (בראשית כז:מא). למעשה ע"פ ספר בראשית, נתקשה מאוד להציג את עשו כדמות שלילית באופן מוחלט, לכל היותר יתכן והיינו מתייחסים אליו, כאל דמות ממוצעת המייצגת את תקופתה. כך גם מפרשים לא תמיד יכלו לתאר את דמותו כשלילית לחלוטין, שהרי גם המקרא מצווה להימנע מלהילחם אתם, בעיקר משום שלמרות הכל עדיין הם מתוארים כאח.ואפילו עם קשר לצאצאי אברהם[2]:" נתן לו את הר שעיר ירושה…ואולם מבני אברהם לא היה אחד שהזהרתנו התורה מלהלחם עמם.." (רלב"ג יהושע כד:ד)

אך כדי לעמוד על דמותו, יש צורך להשוותה גם למעשיו של יעקב - אחיו התאום. השוואה כזו יכולה להצביע על כוון במניעיהם של פרשנים, בתהליך יצירת הדמות השלילית של עשו. גורם נוסף בתהליך זה הוא הגורם ההיסטורי, כלומר הצורך לזהות את האויב הנצחי של העם, אויב אשר לובש ופושט צורות רבות בהיסטוריה של עם ישראל. פעמים רבות אויב זה משמש גם כמדד להתנהגותו המוסרית והדתית של העם, בהתאם לתקופות השונות."…א"ר יוסי בן חנינא מי גרם שלא יפלו בני עשו בידנו, מדרך הערבות וגו', שלא הלכנו בדרכים הערבות של הקב"ה".." [3]. (דברים רבה (ליברמן) פרשת דברים ד"ה ונעבור מאת אחינו).

אולם ברור מעל כל ספק כי גם לפולמוס היהודי – נוצרי הייתה השפעה מכרעת על הפרוש לתורה, ועל אופי הדרשות שנשאו דרשנים בפני הציבור היהודי. פרשנות שנבעה לעיתים מתוך מגננה וצורך להגיב לטענות שהועלו כלפי היהודים. און כדברי האברבנאל:

".. תדע שלא לבד על ארץ אדום הסמוכה לארץ ישראל נבא הנביא, כי אם על האומה שנסתעפה משם ונתפשט בכל העולם והיא אומת הנוצרים היום הזה, שהם מבני אדום....." (אברבנל  , מבוא לספר עובדיה)

עשו הוא אדום.

על הריונה של רבקה נאמר: "..וַיֹּאמֶר ה'  לָהּ: שְׁנֵי גיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאם מִלְאם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבד צָעִיר.." הריונה המוזר של רבקה, מביא אותה להתעניין אצל ה'[4], או אצל הנביא שהוא שליחו של ה'[5], ע"פ הדרש. שאלתה נוגעת במישרין במוזרותו של ההיריון. אך תשובת ה' אליה לא נוגעת לשאלה הפרטית של רבקה, אלא היא נבואה על גורל עמים. התפתחות ההיריון והסימפטומים הנלווים אליו, הם עדויות על התרוצצות שתימשך גם במישור היחסים  הבין הלאומים בין העמים שיצמחו מהאחים. על כן יחסי יעקב – עשו, יוצאים בפרשנות היהודית לתקופותיה השונות, מהיחסים האישיים בין אחים, לכדי שימוש כדגם לעיצוב יחסי העם היהודי עם שאר אומות העולם.

במהלך ההיסטוריה היהודית אנו עדים לתהליך שבו חז"ל, הן במדרש והן בפירוש, זיהו את עשו כאויב ישראל, אך לא את עשו האיש, אלא עשו האומה. לכן, לא אחת פירוש פסוק, או חלק מטקסט  מקראי, משמש את הפרשן או את הדרשן, כדי לתת מענה למצבו העכשוי של העם, או כדי להסביר מהלך היסטורי שקרה בתקופה קדומה יותר: "..על רדפו בחרב אחיו - כי הלא אח עשו ליעקב, ומדוע א"כ רדפו בחרב בזמן חורבן בית השני.." (מצודת דוד עמוס א:יא). כלומר, פרשן זה (ועוד רבים אחרים) מזהה את רומי כממלכת עשו בהתגלמותה החדשה, הרשע של בית עשו כלפי יעקב וזרעו, הוא נצחי, ולכן בכל אויב ניתן למצוא עקיבות של צאצאי עשו, דבר שיש בו כדי להצדיק את מצבו הביטחוני העגום של העם. תופעה דומה אפשר לראות במדרש, המזהה את העמים המציקים לעם ישראל, עם זרעו של עשו, כפי שמשיב ר' עקיבא לטונוסרופוס הרשע.

"...מעשה בטורנוסרופוס ששאל את רבי עקיבא א"ל למה הקב"ה שונא אותנו שכתב ואת עשו שנאתי, א"ל למחר אני משיבך, למחר א"ל רבי עקיבא מה חלמת זה הלילה ומה ראית א"ל בחלומי היה לי הלילה שני כלבים אחד שמו רופוס ואחד שמו רופינא, מיד כעס א"ל לא קראת שם כלביך אלא על שמי ושם אשתי נתחייבת הריגה למלכות, א"ל רבי עקיבא ומה בינך לביניהם אתה אוכל ושותה והן אוכלין ושותין אתה פרה ורבה והן פרין ורבין אתה מת והן מתים ועל שקראתי שמם בשמך כעסת והקב"ה נוטה שמים ויוסד ארץ ממית ומחיה אתה נוטל עץ וקורא אותו אלהים כשמו לא כ"ש שיהא שונא לכם.." (מדרש תנחומא (ורשא) פרשת תרומה סימן ג)

למען האמת, לא כל המפרשים תמימי דעים עם הדרשנים הרואים את האויב העכשוי של ישראל, בדמותו של עשו, כגון, הראב"ע יוצא נגד גישה כוללנית זו, שלא עולה עם פשט הכתובים במקרא. גישת האבן עזרא, מצמצמת את הרלוונטיות של יחסי עשו ויעקב לתקופת המקרא בלבד ושוללת את האקטואליות שלהם למציאות שמאז ימי בית שני ואילך. "ישֵנים שלא הקיצו משנת האיוולת יחשבו כי אנחנו בגלות אדום. ולא כן הדבר… רומא שהגלתנו היא מזרע כתים = יוון " [אבן עזרא בראשית כז מ'].

אפשר לומר כי האבן עזרא מציג גישה מהפכנית, ואפילו נועזת, הקוראת תיגר על דרשנים ופרשנים רבים, משום שהוא מערער את התפישה, שיחסי עשו ויעקב עיצבו מראש את יחסי היהודים והגויים, במשך רוב רובה של ההיסטוריה היהודית.

לעומת גישה זו, יש מדרשים שמציינים כי יש סיבה מהותית לכך שיש אפילו להתרחק מעשו, התורה אומרת " לא יבוא ממזר בקהל ישראל" משום שממזר נוצר מאחד החטאים שנאמר עליהם "יהרג ובל יעבור" לכן דמותו של עשו כאדם הצד נשים ומענה אותם, מביא את הדרשנים לומר:

"..כי אני חשפתי את עשו גליתי את מסתריו (ירמיה מט י) ר' סימון אמר … למה גיליתי מסתריו בשביל לגלות את הממזרים שבו…"(בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה פב ד"ה לו (ה) ואהליבמה )

ניתן לסכם ולומר כי היחסים עשיו לבין יעקב באים לידי ביטוי בשלושה מישורים:

א) עשו - אדום, אחיו של יעקב. נביאים עשו שימוש נרחב בעובדה ביולוגית זו כדי לתאר את רשעותו של עשו, בעיקר כאשר צאצאיו האדומיים לא נחלצו לעזרת ישראל, ואף הציקו להם.

ב) עשו - אדום, העם השכן בגבול ארצנו.עובדה גיאוגרפית, אך עדיין עם זיקה משפחתית בינהם,

ג) עשו - אדום, כאידיאה - המסמל את כל העם הנוכרי העומד מול יעקב.תפיסה שנעשה בה שימוש דרשני בתקופות היסטוריות שונות של עם ישראל.

 

שבת שלום ומבורך                               בן שושן אלעזר

 

---